החלטה בתיק ת"א 2680-01-09

בעניין : בקשת המחזיקה לסילוק התביעה לאישור העיקול על הסף.

1.         התובעת, נתיב שיווק טכני בע"מ (להלן : " התובעת") הגישה ביום 28/10/2008, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על-סך 65,471 ש"ח, כנגד קייס מתכת בע"מ (להלן : " חברת קייס"), בגין יתרת חוב בעבור סחורה שרכשה ממנה, ואשר לא שולמה מלוא התמורה בעבורה.

2.         בד בבד, התובעת הגישה בקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד על נכסי "חברת קייס" בחברת תעשיות מתכת שתולה בע"מ (להלן : " המחזיקה").

3.         ביום 3/11/2008 ניתן צו עיקול זמני ברישום על ידי כב' הרשמת פומרנץ, אשר  קבעה:

" ניתן בזאת צו עיקול זמני על נכסי וזכויות המשיבה, וזאת להבטחת תשלום התביעה בסך של 65,471 ש"ח במקומות המפורטים כדלקמן :

א. חברת תעשיות מתכת מושב שתולה בע"מ...צו העיקול יבוצע ברישום בלבד, ויימסר ע"י המבקשת למשיבה ולמחזיקה תוך 10 ימים"

4.         ביום 22/12/2008 התובעת הגישה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, וביום 23/12/2008 ניתן פסק-הדין.

5.         ביום 6/1/2009, התובעת הגישה תביעה לאישור עיקול. לטענתה, ביום 6/11/2008 נמסר צו העיקול הזמני אצל "המחזיקה", ואישור המסירה הוחתם בחותמתה. בחלוף המועד הקבוע בצו לא הגישה "המחזיקה" כל תשובה ו/או תגובה מטעמה, ועל כן מבוקש אישור העיקול.

6.         "המחזיקה" טענה בתגובה, כי דין הבקשה לאישור העיקול להידחות על הסף, הואיל וצו העיקול כלפיה בטל, משלא הוגשה הבקשה לאישור העיקול במועד.

            הודעה על צו העיקול הזמני, הומצאה לה ביום 6/11/2008. במסגרת ההודעה למחזיק נדרשה, להשיב לבית המשפט ולתובעת, תוך 10 ימים, אם מחזיקה היא בנכסי "חברת קייס" או בכספיה. היא לא השיבה להודעה. אי לכך, בהתאם לתקנה 378 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : " התקנות") ולצו שניתן על-ידי בית-המשפט, היה על התובעת להגיש הבקשה לאישור עיקול בתוך 15 יום, דהיינו עד ליום 1/12/2008. דא עקא, התובעת הגישה הבקשה רק ביום 6/1/2009, באיחור של 36 יום ביחס למועד המקורי בו היה עליה להגיש הבקשה.

            על-פי תקנה 380 לתקנות, תוצאת אי הגשת בקשה לאישור עיקול במועד הקבוע בתקנה 378 היא בטלות העיקול, ביחס לכל נכס שהמחזיק לא הודה, כי הוא מצוי בידו. כך שבמקרינו, העיקול לגבי ה"מחזיקה" בטל.

            ה"מחזיקה" תמכה תגובתה באזכורי פסקי-דין, המצביעים על כך, כי המגמה השיפוטית היא לקיים ככתבה וכלשונה את התקנה בדבר אישור עיקול אצל המחזיק, ומשלא הוגשה בקשה לאישור עיקול במועד, העיקול בטל באופן מיידי.

            מעבר לכך, טענה ה"מחזיקה" כי החל מהמועד בו קיבלה לידיה את צו העיקול הזמני לטובת התובעת ועד בכלל, לא הוחזקו בידיה כספים ו/או נכסים השייכים ל"חברת קייס" ולא הועברו ל"חברת קייס" כספים ו/או נכסים.

            בסמוך לאחר מועד קבלת צו העיקול הזמני לטובת התובעת, הומצאו לידי ה"מחזיקה" צווי עיקול נוספים על כספים, נכסים וזכויות השייכים ל"חברת קייס", לטובת תובעים נוספים ואלו נרשמו בפנקסיה.

7.         בתשובה, התובעת טענה, כי מי שקישר בינה ל"חברת קייס" היה מר רוני חתן (להלן: " מר חתן") , המוציא והמביא אצל ה"מחזיקה", ובנם של הבעלים הרשומים בה.  מר חתן, שוחח עם מר אמיר קליף, עובד התובעת, וביקשו לספק ל"חברת קייס" צבעים עבור עבודה שזו אמורה הייתה לבצע בעבורה, תוך הבטחתו, כי הוא אחראי לתשלום הכספים עבור הסחורה  לתובעת. מר חתן הבהיר, כי אין כל סיכון בעסקה, היות ואם "חברת קייס" לא תשלם עבור הסחורה שרכשה, התובעת תוכל לעקל אצל ה"מחזיקה" כספים המגיעים ל"חברת קייס", בגין עבודות שהיא מבצעת עבורה.

            משחזרו שיקים של "חברת קייס" בעבור הסחורה, פנה מר קליף למר חתן, וביקש את עזרתו בגביית הכסף, ומר חתן הנחה אותו להגיש תביעה כנגד "חברת קייס" ובקשה לעיקול הכספים המגיעים ל"חברת קייס" מאת ה"מחזיקה".

            מעת קבלת הצו - 6/11/08 - אצל ה"מחזיקה", נעשו מספר פניות למר חתן על-ידי מר קליף להשיב לצו.

בעניין זה, הסיבה להתמהמהות בהגשת הבקשה לאישור העיקול נובעת מכך, שהתובעת ביכרה לקבל תשובה מסודרת לצו מאת ה"מחזיקה", מבלי ליצור חזית משפטית למולה.

            עד קבלת התגובה - כתב ההגנה-  של ה"מחזיקה", והתנערותה מצו העיקול, התובעת סברה, כי מר חתן מתכוון לעמוד בהבטחתו. אפילו בשיחה שנקיימה עימו לאחר קבלת כתב ההגנה, מר חתן הביע נכונות להעביר לידי התובעת, כספים המגיעים ל"חברת קייס".